<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ג' שער א'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
כשחולקים השותפים, מקום רוחב הכותל משל שניהם. וכפי המנהג שנוהגים השותפים עושין הכותל, ואם נהגו להבדיל בהוצין ועצים עושים. ומחיצת מחצלת אינה מחיצה, ואפילו במקום שנהגו [מנהג] שטות הוא, רבינו תם. ובעיר שאין בה מנהג שהיא חדשה, אין כופין רק בפחות שבמחיצות הנזכרות במשנה. ואם עושים הכותל אבן מעורב עם סיד, א"צ לשיעור רוחב שהזכירה המשנה, אלא אפילו פחות על פי בקיאים. ואם אחד רוצה לבנות בשלו, ולבנות בנין פחות, הרשות בידו. והרשב"א [כתב] דאין רשות בידו. ובמקום שאין קפדים על ראייתם זה לזה י"א שאין כופין לבנות. והרשב"א [כתב] דכופין לבנות כותל.
<h2>דף ג.</h2>
השותפין שיש ביניהם דבר לחלוק, כשיש בו דין חלוקה חולקין. ואפילו אין בו דין חלוקה, אם קנו מהם קנין מספיק, כגון פלוני קבל רוח פלונית, וקנו מידו, אין חוזרים בהם.
וכופה אחד לחבירו להבדיל בין חלקו ובין חלק חבירו, כן [כתב] רי"ף. וכשאין בו דין חלוקה, אם כל אחד מכיר חלקו, חולקין. וכל זמן שהם שותפים, בין שירשו בין שנתנו להם במתנה בין שקנו חולקין כשיש בו דין חלוקה, או אם קנו מהם אפילו אין בו דין חלוקה. וכן אם שכרו, אם יש בו דין חלוקה, חולקין. ואין חזקה להיזק ראיה, רי"ף בתשובה, וכן ר"ם פ"א ופי"א דשכנים, וכן [כתב] הרשב"א דקוטרא ובית הכסא אין להם חזקה. לא כן [כתבו] ר"י ן' מיגש והראב"ד דיש לו חזקה. והיזק ראיה הוי בין בבית בין בחצר, ואפילו בריחוק מקום, ואיתיה פ"ק דבתרא [ו' ע"ב] גבי שני בתים בשני צידי ר"ה וכו'. וכן [הוא] בתשובה לרשב"א. ואם הגביה חבירו עד שמנע לחבירו ראיית הפרדסים, אינו נקרא היזק ראיה, בתשובה לרבינו מאיר הלוי. ומי שכתב המחילה להיזק ראיה או עשה קנין או שנתנו לו במתנה, [כתב] רבינו תם דאינו מועיל כלל בקוטרא ובית הכסא, דיאמר סבור הייתי לקבל וכו', כמומים בכתובות [ע"ז ע"א]. ור"ם [כתב] מועיל אם מחל בקנין, פ"ז דשכנים וכן [כתב] ר"י הזקן. ורבינו יצחק ב"ר מרדכי [כתב] דאפילו בלא קנין [מועיל], והראייה מעבד [דאמרינן] לימא ליה זיל וכו' בקידושין [ט"ז ע"א]. וכן [כתב] הרשב"א דאפילו בראייה אין לו חזקה. ובמקום שיש בו דין חלוקה, אפילו אין בו היזק ראיה, חולקין. וכן [כתב] הרשב"א בתשובה. ובשער חמישי של דרך זה באות ב' תראה עוד מזה.
<h2>דף ד.</h2>
ואין כופין לעשות כותל המבדיל בגנות ובבקעות, אלא אם רצה כונס בשלו ועושה כותל.
<h2>דף ד:</h2>
וגובה המחיצה, לפחות ארבע אמות. וכל אחד נותן בהוצאה. ובחצר היכא שכנס בשלו ועשה חזית, ראיה שהוא בנאה לכותל זה. וי"א דבחצר אינה ראיה, דלא תיקנו חזית רק בגנה, שיראה חבירו אותה, וכן [כתב] הרשב"א בשם ר"י ן' מיגש, לאפוקי מאחרים [שכתבו] דאפילו בחצר. והיכא דנפל כותל השותפין, האבנים של שניהם. וכן בכל עסק שהוא מוחזק לשני שותפים, אין חבירו מחזיק בו שהוא כולו שלו. וכן [כתב] רי"ף גבי אפילו נפל לרשות אחד מהם וכו'.
ואם האחד נעץ קורות בכותל, והאחר לא נעץ מצדו, אין זו ראיה שהכותל שלו, דשמא לא הוצרך לנעוץ, לכך לא נעץ. ה"ר יונה. ואם עשה חלונות בכותל, כאלו שעושים להטמין חפצים, אין זו ראיה. רק אם יש עדים שעשאן בשעת הבנין הוי ראיה שהכותל שלו.
המקיף את חבירו משלש רוחותיו, ועמד וגדר את הרביעית, אע"פ שעד עתה לא יכופו אותו לתת במה שהקיף חבירו, עתה גלה דנוח לו בהיקף, ומגלגל עליו את הכל. פ"ק דבתרא.
<h2>דף ה.</h2>
ואם הגביה האחד הכותל למעלה מארבע אמות, ולא רצה חבירו לתת בו חלקו, ואחר כן גלה בדעתו דניחא ליה במה שהגביה חבירו, כופין אותו ונותן חלקו. פ"ק דבתרא.
<h2>דף ו:</h2>
הגגין העשויין לדירה, יש בהם דין היזק ראיה, וכופה למחיצה, אבל באחרים לא אבל צריך לעשות מחיצה עשרה טפחים. ואם הוא סמוך לחצר חבירו, כופין [כדי] שיהא נתפס כגנב, ר"ם. וי"א שאם הגגים רחוקים שלא ירגיש חבירו בהיזק ראיה, יכוף למחיצה.
<h2>דף יא.</h2>
ומקום שיש בו דין חלוקה נקרא כל שאילו יחלק ושמו עליו [אז] חולקים, כגון שישאר לכל אחד ארבע אמות על ארבע אמות. פחות מזה אין חולקין.
<h2>דף יג.</h2>
ובדבר שאין בו חלוקה, כמרחץ ובית הבד, אין חלוקת הימים חלוקה, ויגוד או יגוד חבירו. וכן [כתב] ר"ם פ"א. והרשב"א [כתב] דהוי חלוקה.
<h2>דף יג:</h2>
בשאין בו דין חלוקה אין כופין לחלוק, ויש בו דין גוד או אגוד, ואפילו אין מעות לנתבע. ודוקא שהתובע אומר שיקנה או ימכור, אבל כשאינו אומר אלא שימכור אין תביעתו תביעה, רי"ף פ"ק דבתרא. וארבע אמות על ארבע אמות שאין בהם כדי לזה ולזה שאמרו גוד או אגוד, לאו בארבע אמות שלפני הפתח, דבהנהו לא אמרו, שצריך לפרק משאו, [לכן] אין בו דין גוד או אגוד. פ"ק דבתרא והרשב"א. והאומר בדבר שאין בו חלוקה "טול אתה השיעור ואני אטול הפחות" אין שומעין לו, משום שונא מתנות יחיה. ואם אין לשניהם אלא שלש אמות, יש אומרים שאין בו דין גוד או אגוד, דאפילו יגוד אינו ראוי לו כלל. והרמב"ן [כתב] דיש בו דין גוד או אגוד.
דינא דגוד או אגוד אינו אלא ביורשים או מקבלי מתנה, ולא בשנים שקנו או שכרו טרקלין, כי לדעת שותפות לקחוהו, ה"ר יונה. להוציא מר"ם [שכתב] דאפילו בכל יש דינא דגוד או אגוד. והראב"ד לא [כתב] כן. והרשב"א כר"ם. וטעם דסבור היה לקבל וכו'. ובשטרות אין בהם דין גוד או אגוד, שאינם אלא ראייה, הרשב"א והרמב"ן. והיכא שיש לשותפים שפחה או טלית, ואין כדאי בטלית לזה ולזה, אית דינא דגוד או אגוד. ואם יש להם שתי שפחות שאינן שוות לא יאמר טול היפה בעילוי ואני האחרת, או בהפך, שאין זה דין גוד או אגוד. אלא או יקח שתיהם הוא או חבירו. ובספרי הקודש אין חולקים בזמן שהם בכרך אחד. ובזמן שהם בשני כרכים, כגון נביאים וכתובים וכל אחד לבדו בכרך אחד, ויש מאלו שנים מכל מין, חולקים.
